נגישות

Gitcito שואף להיות ניתן לתפעול בלי עכבר וקריא לקורא מסך. העמוד הזה אומר מה זה אומר בפועל — ואיפה עוברים הגבולות.

מקלדת

לשוניות, שורות סרגל הצד, רשימות קבצים ותפריטי סרגל הכלים ניתנים לפוקוס ומופעלים ב־Enter או ב־Space. כפתורים מפוצלים (pull/push/stash) חושפים את חץ התפריט הנפתח כפקד נפרד שניתן לפוקוס.
גרף הקומיטים הוא תחנת פוקוס אחת: תנו לו פוקוס והשתמשו בחצים למעלה/למטה (או j/k) כדי לצעוד בהיסטוריה. הקומיט הנבחר מוכרז עם הנושא, המחבר והמיקום שלו. Shift+F10 (או מקש התפריט) פותח את תפריט ההקשר של הקומיט הנבחר.
תפריטי הקשר נפתחים עם פוקוס: החצים מזיזים, Enter מפעיל, ArrowRight/ArrowLeft נכנסים לתפריטי משנה ויוצאים מהם, Escape סוגר.
דיאלוגים כולאים את Tab בתוכם, מחזירים את הפוקוס למקום שבו הייתם כשהם נסגרים, ונסגרים ב־Escape.
לוח הפקודות (Cmd/Ctrl+K) הוא combobox: התוצאות מוכרזות תוך כדי הקלדה ותוך כדי מעבר עליהן בחצים.

כל דיאלוג מוכרז עם הכותרת שלו. טוסטים — ערוץ המשוב של האפליקציה — הם אזורים חיים: הצלחות מוכרזות בנימוס, שגיאות קוטעות.
התקדמות (שכפול, הורדת עדכון) נחשפת כסרגל התקדמות עם אחוזים, ומצבי עבודה ("מביא…") מכריזים על עצמם.
מצב הקובץ נאמר בקול ("נוסף", "שונה", "בקונפליקט"), ולא רק מוצג כסמל צבעוני.
החלון בנוי עם ציוני דרך (landmarks) — banner, main, סרגל צד ושורת מצב — כך שניווט לפי ציוני דרך עובד.

הטרמינל הוא xterm.js ויורש ממנו את סיפור קורא המסך שלו, שהוא חלש. התייחסו אליו כמשטח למשתמשים רואים; כל פעולת git שהוא מציע קיימת גם כפעולה בממשק.
Cosmos (היסטוריה בתלת־ממד), מסלולי גרף הקומיטים ודיפים של תמונות הם ויזואליים מטבעם. הנתונים שמאחוריהם — רשימת הקומיטים, רשימות הקבצים — נגישים; התמונה עצמה לא.
גרירה ושחרור (סידור מחדש של שלבי ריבייס אינטראקטיבי, גרירת ענפים למיזוג) היא לסמן בלבד היכן שצוין; לכל פעולת גרירה יש מקבילה בתפריט או בכפתור.
הבדיקה שמאחורי העמוד הזה נעשתה עם VoiceOver ב־macOS. NVDA/JAWS ב־Windows אמורים להתנהג באופן שקול אך לא נוסו בשטח — דיווחים יתקבלו בברכה בתור issues.

הפחתת תנועה מכובדת מהגדרת מערכת ההפעלה — אנימציות קורסות למעברים מיידיים. את ניגודיות ערכת הנושא אפשר לכוונן לכל ערכה בנפרד בהגדרות ← מראה.