עורך חיצוני

לקוח Git הוא המקום שבו קוראים קוד; לעתים נדירות הוא המקום שבו מתקנים אותו. הפער בין לשים לב לבעיה בדיף לבין להחזיק את הסמן על השורה הזו בעורך שלכם הוא חיפוש קובץ וגלילה — בכל פעם מחדש.

כוונו את Gitcito אל העורך שלכם פעם אחת והפער נסגר: לחיצה ימנית על שורה בתצוגת הקובץ או ה־blame פותחת אותה שם, באותה שורה.

בחירת עורך

הגדרות ← כללי ← עורך חיצוני. הרשימה הנפתחת מונה את העורכים ש־Gitcito מוצא במחשב הזה — הוא מחפש קודם את הפקודה של כל עורך, ואז, ב־macOS, את חבילת האפליקציה ב־/Applications וב־~/Applications. הסריקה רצה בכל פעם שאתם פותחים את ההגדרות, ולכן עורך שהותקן לפני חמש דקות מופיע בלי הפעלה מחדש.

מזוהים מהקופסה:

המגבלה ששווה להכיר

קפיצה לשורה דורשת את הפקודה של העורך, לא את הסמל שלו. חבילת .app של macOS מופעלת דרך open, שמקבל נתיב ותו לא — ולכן עורך שנמצא רק כחבילה פותח את הקובץ בראשו, ו־Gitcito אומר זאת מתחת לרשימה הנפתחת במקום להעמיד פנים אחרת.

התיקון הוא בצד של העורך: Shell Command: Install 'code' command in PATH של VS Code, הקישור הסימבולי subl של Sublime, Toolbox ← Settings ← Shell scripts של JetBrains. ברגע שהפקודה קיימת, בחרו את העורך שוב והקפיצה לשורה תעבוד.

היכן הפעולות מופיעות

פעולות שורה מופיעות רק היכן שמספר השורה עדיין אומר משהו: קובץ שמוצג בקומיט ישן, או blame שהוחזר לרוויזיה מוקדמת יותר, מחזיקים שורות שכבר אינן תואמות למה שנמצא בדיסק, ולכן Gitcito אינו מציע קפיצה שם במקום לשלוח אתכם למקום הלא נכון.

פרויקטי Xcode וחבילות אחרות

‏MyApp.xcodeproj הוא תיקייה. Git יודע את זה, וגם עץ הקבצים ידע — עד שזה התחיל להפריע: לפתוח אותו כדי למצוא את project.pbxproj, את project.xcworkspace ותיקייה לכל מפתח תחת xcuserdata הוא שלוש הקלקות של רעש עבור דבר שממילא לא התכוונת לערוך ביד.

מעכשיו הם מוצגים עם סמל חבילה, והקלקה על השורה פותחת את החבילה — בדיוק כמו הקלקה כפולה ב-Finder. החץ נשאר, כך שבפעם היחידה שבאמת נחוץ לך ‏project.pbxproj — כמעט תמיד התנגשות מיזוג — אתה יורד פנימה כמו קודם.

מזוהות: .xcodeproj, .xcworkspace, .xcframework, .framework, .app, .appex, .dSYM, .playground, .xcuserdatad.

לא מזוהות, בכוונה: .xcassets ו-.lproj. גם הן חבילות, אבל את הקבצים שבתוכן באמת עורכים, ולכן קיפולן היה עולה יותר ממה שהוא חוסך.

המגבלות

את החבילה פותחת המערכת, לא העורך שלך. ‏.xcodeproj שנמסר לעורך טקסט נפתח כתיקייה מלאה ברשימות מאפיינים, וזה לא מה שרצה מי שהקליק עליו — לכן Gitcito מוסר אותו למה שמערכת ההפעלה משייכת אליו, שעל Mac עם Xcode מותקן הוא Xcode. בחירת העורך שלך אינה משתנה, והיא עדיין קובעת לכל קובץ רגיל.

זו מוסכמת שמות, לא דגל של מערכת הקבצים. Gitcito מסתכל על הסיומת, ולכן גם תיקייה שבמקרה קראת לה notes.app תקופל, ובלינוקס או בחלונות — שבהן אלה תיקיות רגילות — הקלקה תפתח את מנהל הקבצים במקום סביבת פיתוח.

פקודה משלכם

בחרו פקודה מותאמת אישית לכל דבר שאינו בטבלה — סקריפט עוטף, משגר פיתוח מרוחק, עורך טרמינל שמופעל דרך shim משלכם.

התבניות מפוצלות לפי רווחים וכל טוקן מוחלף פעם אחת — נתיב עם רווח נשאר ארגומנט אחד, ושום דבר לא מפוענח שוב אחר כך, ולכן שם קובץ לעולם לא יכול להפוך לתחביר. ארבעה מצייני מקום: {path}, {line}, {col}, {repo}.

מציין מקום בלי ערך לוקח איתו את הדגל שלו: --line {line} {path} שרץ בלי שורה הופך לנתיב בלבד, ולעולם לא ל־--line משתלשל שהיה אוכל את שם הקובץ כארגומנט שלו. תבנית בלי {line} בתוכה פשוט אומרת ש־Gitcito לא יציע פעולות מדויקות־שורה לעורך הזה.

מה זה לא

זו אינה ההגדרה של אפליקציית ״פתיחה באמצעות״, שמציגה את בורר המערכת וזוכרת אפליקציה אחת לפתיחת כל דבר — תמונה, PDF, תיקייה ב־Finder. העורך הוא הספציפי מבין השניים, ולכן היכן ששניהם מוגדרים העורך מנצח בסמל שבקצה השורה של עץ הקבצים; שניהם נשארים ברשימה בתפריט הלחיצה הימנית.

Gitcito לעולם אינו מפעיל את העורך שלכם מעצמו, וסגירת Gitcito לעולם אינה סוגרת אותו: העורך מופעל מנותק, כתהליך משל עצמו.